במאמר הבא נדבר על מספר שאלות ותשובות נפוצות בנושאי דיכאון מג׳ורי. את השאלות בחרתי לפי שאלות נפוצות אותם שמעתי רבות במהלך השנים כמטפל בדיכאון. למאמר המלא בנושאי דיכאון מג׳ורי לחצו כאן.
מה ההבדל בין "סתם מצב רוח רע" לבין דיכאון מג'ורי?
מצב רוח רע הוא חוויה שכל אחד עובר מדי פעם – אולי בעקבות יום גרוע בעבודה, ריב עם חבר, או סתם עייפות. במצב כזה אנחנו מרגישים עצובים או עצבניים לזמן קצר, אבל לרוב תוך יום-יומיים, או אחרי שהמצב שהפריע נפתר, מצב הרוח משתפר ואנחנו חוזרים לעצמנו. דיכאון מג'ורי, לעומת זאת, הוא הרבה יותר עמוק ומתמשך. בדיכאון קליני האדם שרוי בעצב כבד או בריקנות במשך שבועיים רצופים לפחות (ולעיתים חודשים ושנים אם לא מטפלים), כמעט כל יום, כמעט כל היום. בנוסף, זה לא רק העצב: דיכאון כולל תסמינים רבים כמו עייפות קשה, שינויים בשינה ובתיאבון, איבוד עניין בתחביבים, מחשבות שליליות חוזרות וכן הלאה. ההשפעה של דיכאון מג'ורי על החיים הרבה יותר משמעותית – למשל, אדם לא מצליח לקום לעבודה בבוקר, או מתרחק מחברים ומשפחה, כי אין לו אנרגיה. אפשר לומר שמצב רוח רע הוא כמו ענן חולף בשמיים, בעוד דיכאון מג'ורי הוא עונה שלמה של סערה שמתמשכת ודורשת התערבות כדי לחלוף. אם מצב הרוח הרע לא חולף ואף מחמיר, וסימפטומים כמו חוסר תיאבון, הפרעות שינה ומחשבות קשות נמשכים מעבר לשבועיים – זה כבר סימן שמדובר בדיכאון של ממש וכדאי לפנות לעזרה מקצועית.
מה גורם לדיכאון מג'ורי? זה משהו ש"קורה לי" או שזה באשמתי?
דיכאון מג'ורי נגרם בדרך כלל משילוב מורכב של גורמים, וזה כמעט אף פעם לא "באשמת" האדם שחווה אותו. יש לנו היום הבנה שגורמים ביולוגיים ממלאים תפקיד – למשל, נטייה גנטית (אם במשפחה קרובים מדרגה ראשונה סבלו מדיכאון, ייתכן סיכוי מעט גבוה יותר לפתח גם), ושינויים כימיים במוח. במוח של אנשים עם דיכאון רואים לעיתים חוסר איזון בחומרים כמו סרוטונין ונוראדרנלין, שקשורים לוויסות מצב הרוח. אבל ביולוגיה לבד לא מסבירה הכול. לרוב יש גם גורמים פסיכולוגיים וסביבתיים: אירועי חיים מלחיצים או טראומטיים (כמו אובדן אדם יקר, גירושים, פיטורים, לחץ כרוני בעבודה או במשפחה) יכולים להצית דיכאון. גם אישיות ותפיסת עולם משפיעות – אנשים שנוטים לפרפקציוניזם או לביקורת עצמית חריפה, או שחוו בילדות ביקורת/דחייה, עשויים לפתח דפוסי חשיבה שמגבירים סיכון לדיכאון (למשל, מחשבה של "אם אני לא מצליח, אין לי ערך"). לפעמים דיכאון מופיע אחרי שינוי פיזיולוגי גדול – למשל דיכאון אחרי לידה אצל נשים, או דיכאון שעלול להופיע לצד מחלה גופנית רצינית.
חשוב מאוד להדגיש: אף אחד לא "בוחר" להיות בדיכאון. זה לא עניין של אופי חלש או של "לא מתאמץ מספיק". זה מצב רפואי לכל דבר, שמגיע בגלל מכלול נסיבות וגנטיקה שיצאו משליטתכם. לכן האשמה העצמית מיותרת לחלוטין (גם אם היא עצמה חלק מהסימפטומים…). במקום לשאול "למה אני אשם בזה?", עדיף לכוון ל"מה גורם לזה ואיך ניתן לעזור לי לצאת מזה". החדשות הטובות הן שלא משנה מה הגורם – כיום יש דרכים לטפל בדיכאון מג'ורי ולעזור לכם להרגיש טוב יותר.
האם דיכאון מג'ורי זה לכל החיים? אפשר באמת להחלים מזה?
ממש לא חייב להיות לכל החיים – אנשים רבים מחלימים לחלוטין מדיכאון מג'ורי או מצליחים לצאת ממנו לתקופות ארוכות מאוד. דיכאון הוא אומנם מצב רציני, אבל הוא בר-טיפול. עם הטיפול הנכון, יש סיכוי גבוה לשיפור משמעותי ואפילו להחלמה מלאה. חשוב להבין את המושגים: לעיתים משתמשים במילה "החלמה" כאשר הסימפטומים של הדיכאון נעלמים לגמרי והאדם חוזר לתפקוד ולתחושה נורמלית. זה בהחלט קורה, ובמיוחד בדיכאון הראשון בחיים – רבים יוצאים ממנו ולא חווים שוב אפיזודה דיכאונית, או שחולפות שנים רבות ללא אירוע נוסף. מצד שני, ישנם אנשים שעבורם הדיכאון הוא מצב כרוני או אפיזודי – זאת אומרת, הוא עלול לחזור בגלים. למשל, אדם יכול לצאת מאפיזודה דיכאונית אחרי טיפול ולהרגיש טוב שנה-שנתיים, ואז באירוע חיים לחוץ לעבור שוב אפיזודה.
זה לא אומר שהטיפול נכשל – כמו שמחלת אסתמה יכולה להתלקח שוב אפילו אחרי תקופה של רגיעה. במקרה כזה, מה שעושים הוא לחזור לטיפול (או לרענן את הכלים שלמדתם) ולטפל שוב באפיזודה החדשה. לרוב אפיזודה שנייה תזוהה מוקדם יותר כי האדם כבר מכיר את הסימנים, ואז ניתן להשתלט עליה אפילו יותר מהר. לסיכום: דיכאון מג'ורי אינו גזרה לכל החיים. רוב האנשים משתפרים מאוד עם טיפול בדיכאון, וחלק גדול מגיעים למצב של חזרה מלאה לעצמם. גם במקרים בהם יש נטייה לחזרתיות, ניתן לחיות חיים מלאים וטובים בין האפיזודות, ואפשר ללמוד באמצעות טיפול איך להקטין את הסיכון שהדיכאון יחזור. המפתח הוא לקבל את העזרה המתאימה ולהמשיך בתוכנית הטיפול/תחזוקה כפי שהומלצה, גם אחרי שמרגישים טוב, כדי לבסס את ההחלמה.
האם אפשר לצאת מדיכאון מג'ורי בלי טיפול מקצועי?
ישנם מקרים נדירים יחסית בהם אנשים עם דיכאון מצליחים להשתפר משמעותית בלי טיפול – לרוב זה קורה כשמדובר בדיכאון קל יותר, או בדיכאון שנובע ממצב ספציפי שהשתנה (למשל, דיכאון תגובתי כתוצאה ממשבר זמני, שהוקל כשהמשבר נפתר). אבל באופן כללי, להתמודד לבד עם דיכאון מג'ורי חמור זו משימה מאוד קשה ולעיתים קרובות לא יעילה. דיכאון בלתי מטופל עלול להימשך זמן רב – חודשים ואפילו שנים. במהלך הזמן הזה האדם סובל מאוד: היחסים, העבודה, והבריאות הגופנית יכולים להיפגע. בעצם, ללא טיפול, קיים גם סיכון שהמצב יחמיר – אדם עלול לשקוע יותר ויותר, להסתגר, ואפילו להגיע למחשבות אובדניות מסוכנות. חשוב לזכור שדיכאון הוא מחלה – וכמו שלא היינו מצפים ממישהו עם דלקת ריאות קשה להתגבר עליה "בלי אנטיביוטיקה, בכוחות עצמו", כך אין סיבה לצפות ממישהו עם דיכאון קשה שייצא מזה לבד.
כמובן, הכלים להתמודדות עצמית (כמו אלו שכתבנו למעלה) יכולים לעזור להחזיק מעמד ולהקל במידת מה, וזה מצוין להשתמש בהם. אבל ברגע שרואים שעובר זמן (שבועות ארוכים) והמצב עדיין קשה – מומלץ בחום לפנות לעזרה מקצועית. זה יכול להיות לרופא משפחה, לפסיכולוג/ית או עובד/ת סוציאלי/ת קליני/ת, או אפילו לשוחח עם יועץ בבית הספר/באוניברסיטה אם זה רלוונטי – העיקר לא להישאר לבד עם הכאב. הרבה פעמים עצם הפנייה לטיפול היא נקודת המפנה שבה מתחילה ההקלה. חשוב לי לומר: לפנות לטיפול לא אומר שנכשלתם בהתמודדות עצמאית! להפך – זה צעד של חוכמה ואומץ, בדיוק כמו שמישהו יבקש גבס לרגל שבורה במקום לנסות לצלוע עליה חודשים. אז אמנם תיאורטית אפשר "לחכות שיעבור", אבל הניסיון והמחקר מראים שפנייה לטיפול מקצרת משמעותית את משך הדיכאון ומונעת הרבה סבל. החיים קצרים מכדי להעביר אותם בסבל מיותר, במיוחד כשיש פתרונות בהישג יד.
האם חייבים לקחת תרופות נגד דיכאון, או שאפשר לטפל גם בלי?
אין תשובה אחת נכונה לכולם – יש אנשים שנעזרים מאוד בתרופות, ויש כאלו שמסתדרים בלי. זה תלוי בחומרת הדיכאון, בהעדפת המטופל, ובתגובה לטיפול. במקרים של דיכאון קל עד בינוני, הרבה פעמים טיפול פסיכולוגי (כמו CBT) יכול להספיק ללא צורך בתרופות. מחקרים מצאו שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי יעיל מאוד לדיכאון בדרגה בינונית, ובמקרים אלה רבים מהמטופלים בוחרים לנסות קודם טיפול בשיחות, לראות אם חלה הטבה, ולעיתים מצליחים להימנע מתרופות לגמרי.
בדיכאון חמור יותר, במיוחד אם הוא פוגע קשות בתפקוד (למשל, אדם בכלל לא מצליח לקום מהמיטה או שיש מחשבות אובדניות משמעותיות), תרופות נוגדות דיכאון יכולות להיות הצלה של ממש. הן "מרימות" קצת את מצב הרוח הביוכימי, ובכך נותנות "דחיפה" ראשונית שמאפשרת לאדם להתחיל ליישם כלים מהטיפול או בכלל להגיע לטיפול. למעשה, מחקרים הראו שהשילוב של תרופות + טיפול פסיכולוגי הוא לעיתים היעיל ביותר בדיכאון קליני – התרופה מקלה סימפטומים גופניים ומצב רוח, והטיפול עוזר לשנות דפוסי חשיבה ולהתמודד. בכל מקרה, ההחלטה על תרופות היא אישית. יש כאלו שמהתחלה מתנגדים לרעיון של כדורים – ואני מכבד את זה; אפשר לנסות טיפול בלי תרופות ולראות איך הולך. ויש כאלו שאומרים "אני רוצה את כל הכלים שעומדים לרשותי" ולוקחים במקביל גם תרופה וגם מגיעים לטיפול – וגם זה בסדר גמור. מה שכן, אם פסיכיאטר המליץ לכם על תרופות, אל תפסלו על הסף מתוך פחדים מיושנים. התרופות כיום בטוחות, אינן ממכרות, וברוב המקרים תופעות הלוואי מתונות וחולפות. נטילת תרופה לתקופה מוגבלת (לרוב 6-12 חודשים) יכולה לפעמים לעשות הבדל דרמטי באיכות החיים שלכם. ומצד שני, אם אתם מאוד לא רוצים תרופות כרגע, אל תתנו לזה למנוע מכם לפנות לטיפול פסיכולוגי – כי גם בלעדיהן, יש סיכוי טוב שעבודה טיפולית תעזור לכם מאוד. לסיכום, לא חייבים תרופות בכל מצב, אבל גם לא לפחד מהאפשרות הזו אם היא מומלצת. הדבר החשוב הוא שתהיו בקשר עם גורם מקצועי (פסיכיאטר/רופא משפחה יחד עם מטפל רגשי) שיעזור לכם לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבורכם.
כמה זמן לוקח להתגבר על דיכאון מג'ורי בעזרת טיפול?
משך הזמן משתנה מאוד מאדם לאדם, אבל אפשר לתת קווים כלליים. בטיפול CBT, שהוא ממוקד וקצר-מועד, רבים מרגישים שיפור ראשוני תוך 4-8 שבועות של טיפול שבועי. שיפור ראשוני אומר: קצת יותר אנרגיה, אולי שינה מעט יותר טובה, התחלה של שינוי בדפוסי חשיבה (למשל פתאום מבחינים שמצב רוח ירוד כן עולה ויורד ולא רק סטטי), או תחושת תקווה שלא הייתה קודם. כדי להגיע לשיפור משמעותי ברור – נגיד, שהאדם חוזר לתפקד בעבודה, מרגיש שוב שמחה בדברים ומעט מאוד סימפטומים נשארים – לרוב מדובר על 3-6 חודשים של טיפול עקבי. הרבה תהליכי CBT נגד דיכאון נמשכים סביב 12-20 מפגשים (שלושה עד חמישה חודשי טיפול), ולעיתים מוסיפים עוד קצת פגישות לחיזוק. כמובן, יש אנשים שהדיכאון שלהם מורכב יותר (למשל מלווה בחרדה קשה, או שיש רקע של טראומה שדורש התייחסות) – במקרים כאלה הטיפול עשוי להימשך יותר, אפילו שנה או יותר, במיוחד אם עובדים בגישה משולבת (קוגניטיבי + דינמי, למשל). אבל אפילו בתהליכים ארוכים, בד"כ נראה שינוי ניכר הרבה לפני הסוף.
חשוב לומר: התמודדות עם דיכאון היא לעיתים לא לינארית. כלומר, יכול להיות שיפור ואז "ירידה" קטנה ואז שוב שיפור – זה חלק מהתהליך ואין להתייאש אם יש יום או שבוע רע באמצע ההתקדמות. באופן כללי, אם נכנסתם לטיפול, תצפו להתקדמות מורגשת בטווח של חודשיים-שלושה. אם אחרי פרק זמן כזה אין שום שיפור, זו נורת אזהרה שכדאי לבחון מה לא עובד: אולי יש צורך לגשת לפסיכיאטר ולהוסיף תרופה, אולי לחילופין לנסות גישה טיפולית אחרת או מטפל אחר שיש לכם איתו חיבור טוב יותר. אך במרבית המקרים, עם הגישה הנכונה וההתמדה, השיפור כן מגיע. לסיכום, קשה לנקוב בזמן מדויק – עבור חלק זה עניין של חודשים ספורים, לאחרים שנה – אבל מה שבטוח, ההשקעה בזמן הזה משתלמת. אלו חודשים שבהם אתם משקמים לעצמכם את החיים, וזה בהחלט שווה את הסבלנות והמאמץ.
איך אפשר לעזור לקרוב משפחה או חבר הסובל מדיכאון מג'ורי?
שאלה מצוינת וחשובה. תמיכה מסביבת המטופל היא לעיתים קרובות חלק משמעותי מההחלמה. הנה כמה דרכים שבאמת יכולות לעזור למישהו יקר לכם שמתמודד עם דיכאון:
- להיות נוכחים ולהקשיב: אחד הדברים הכי טובים שאתם יכולים לעשות הוא פשוט להיות שם עבור אותו אדם. תנו לו להבין שאתם זמינים לדבר או אפילו לשבת ביחד בשקט. הרבה אנשים בדיכאון מרגישים שאף אחד לא באמת רוצה לשמוע על הכאב שלהם. אם תשאלו בכנות "מה שלומך היום? רוצה לספר לי מה עובר עליך?" ותהיו מוכנים להקשיב בלי לשפוט – עשיתם המון. גם אם הם לא מדברים הרבה, הידיעה שאתם לצדם ושאכפת לכם מחממת את ליבם.
- להימנע ממשפטי זילזול או האשמה: לפעמים, מתוך רצון טוב לעודד, יוצאים לאנשים משפטים שפוגעים מבלי שהתכוונו. משפטים כמו "יאללה, תצא מזה, מה הבעיה" או "די להיות ככה, החיים יפים, תראה את חצי הכוס המלאה" – כאלה דברים עדיף לא לומר. הם גורמים לאדם בדיכאון להרגיש לא מובן, או גרוע מכך – אשֵם בכך שהוא מרגיש רע. במקום זאת, הכירו ברגשות שלו: "אני מבין שקשה לך מאוד עכשיו. זה בסדר להרגיש ככה, אני כאן איתך." אמפתיה ולא שיפוטיות היא המפתח.
- עזרה מעשית קטנה: דיכאון שואב מהאדם אנרגיה, ולכן משימות יומיומיות פשוטות יכולות להעיק. הציעו עזרה בדברים קונקרטיים: להוציא את הכלב שלו לטיול, להביא לילדים שלו מהגן, להכין סיר אוכל ולחלק לו למנות שיוכל לחמם, לסדר יחד איתו את הסלון – כל דבר קטן שלשמו יש לכם אנרגיה והוא מתקשה בו. זה לא "יפתור" את הדיכאון, אבל זה יוריד ממנו קצת עומס ויראה לו שמישהו מוכן לתמוך. רק חשוב לעשות זאת ברגישות, לא באופן שפולש למרחב שלו או גורם לו להרגיש מסכן. פשוט להציע: "רוצה שאבוא לעזור לך בקניות בסופר השבוע? נעשה את זה יחד ונסמן וי."
- לעודד בעדינות פנייה לטיפול: אחד הדברים הכי חשובים שאתם כקרובים יכולים לעשות, זה לעודד (בעדינות) את האדם לפנות לעזרה מקצועית. הרבה פעמים אדם בדיכאון מרגיש חסר תקווה מכדי לחפש טיפול בעצמו, או שמתבייש. אתם יכולים להגיד למשל: "שקלת לדבר עם מישהו מקצועי? אני חושב שזה יכול לעזור לך מאוד, לא כי אתה חלש אלא כי מגיע לך להרגיש טוב יותר. אני אעזור לך למצוא מישהו טוב אם תרצה." אפשר גם להציע ללוות אותו למפגש הראשון אם הוא חושש ללכת לבד. חשוב לא ללחוץ בצורה תובענית ("אתה חייב ללכת לטיפול מיד!") אלא כהצעה אוהבת שמראה שאכפת לכם. אם הוא מסרב נחרצות, אל תריבו – אפשר לחכות ולנסות שוב בזמן אחר. העיקר שישמע שזה בא מהדאגה שלכם אליו.
- סבלנות, סבלנות, סבלנות: דיכאון הוא לא משהו שנעלם בן לילה, וגם כשהאדם כבר בטיפול, לוקח זמן להשתפר. בינתיים, יכול להיות שיהיו רגעים מתסכלים עבורכם – למשל, תזמינו את החברה הדיכאונית שלכם לבלות והיא שוב תסרב ברגע האחרון; או שתשלחו הודעה ולא תקבלו תשובה. נסו לא לכעוס או להיעלב. זה לא אישי נגדכם, זו המחלה. המשיכו לנסות בעדינות להיות בקשר: שלחו הודעה גם אם היא לא ענתה לפעמיים הקודמות, הזמינו שוב גם אם סירב פעם שעברה. גם אם הוא לא תמיד משתף פעולה, הוא שם לב למאמצים שלכם וזה מחמם את ליבו (גם אם הוא לא מראה זאת כרגע). יחד עם זאת, כבדו את הגבולות שלו – אם הוא אומר שהוא צריך זמן לבד, אמרו "בסדר, אני כאן כשתצטרך". האיזון בין נוכחות מתמדת לבין כיבוד המרחב שלו הוא עדין, ותלמדו אותו תוך כדי.
- לשמור גם על עצמכם: כשיש לכם אדם אהוב בדיכאון, זה יכול להשפיע גם עליכם רגשית. חשוב מאוד לדאוג שגם אתם תקבלו תמיכה. שתפו חבר אחר או בן משפחה בכך שקשה לכם לראות את יקירכם בדיכאון – אל תישארו עם זה לבד. אפשר גם להתייעץ עם איש מקצוע (אפילו קצרות עם פסיכולוג טלפונית) כדי לקבל הדרכה איך לתמוך בלי לשכוח את עצמכם. זכרו שאם תישחקו ותתעייפו לחלוטין, לא תוכלו לעזור לאף אחד. שמרו על פעילות שאתם אוהבים, על השגרה שלכם, ועשו דברים שנותנים לכם אנרגיה – זה לא אנוכי, זה הכרחי.
לסיכום, תמיכה של קרובים לא "מרפאת" דיכאון, אבל היא יכולה לעשות את ההבדל בין ייאוש מוחלט לתקווה. אדם בדיכאון שלצידו יש חבר או בן משפחה אוהב, שנמצא שם לאורך הדרך, מרגיש שיש עבור מה ולמען מי להילחם. הנוכחות, ההקשבה, העידוד העדין לפנות לטיפול – כל אלו יחד יכולים להיות קרש הצלה. גם אם הדרך ארוכה, אל תזלזלו בכוח של אהבה וחברות – לפעמים, זו התרופה המשמעותית ביותר לצד הטיפול המקצועי.
לצאת מחשיכה לאור גדול
נעים מאוד, אני אורי פוקס, מטפל CBT מוסמך ובעל תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית. במהלך למעלה מעשור של ליווי אלפי מטופלים, ראיתי שוב ושוב כיצד אנשים יוצאים מחשכת הדיכאון אל חיים מלאים ומספקים. אני יודע שברגעים של מצוקה קשה להאמין שהשינוי אפשרי, אבל אני כאן כדי לומר לכם בביטחון מלא – אפשר לחזור ולחוות שמחה, משמעות ותקווה, ואתם לא צריכים לעשות זאת לבד.
אני מזמין אתכם לעשות את הצעד הראשון והמשמעותי לעבר חיים טובים יותר. בקליניקה שלי תוכלו לקבל את הכלים והידע הדרושים לכם כדי להתמודד ביעילות עם הדיכאון המג'ורי ולהחזיר לעצמכם את השליטה בחייכם. עם ליווי מקצועי, אמפתי ואישי, נעבוד יחד כדי להטמיע שינוי אמיתי ומתמשך. אתם מוזמנים לפנות אליי, ואני מבטיח לעשות הכל כדי שתחזרו להרגיש טוב יותר – כי מגיע לכם לחיות חיים טובים באמת.
