את מוצאת את עצמך שואלת המון שאלות בשקט, בינך לבין עצמך: ״למה זה קורה דווקא לי? האם זה נורמלי להרגיש כך? איך אפשר בכלל לצאת מזה?״ את מוצפת, אולי קצת מבוהלת, ובעיקר מבולבלת. אבל דעי שאת לא היחידה, ויש תשובות ברורות לשאלות שלך – וגם פתרונות שיכולים להחזיר לך את האור לעיניים.
במאמר זה אספתי עבורך שאלות נפוצות ביותר שמגיעות אליי מדי יום לקליניקה מנשים שמתמודדות עם דיכאון אחרי לידה. המטרה היא לתת לך מידע מדויק ואמין, לעזור לך להבין את עצמך טוב יותר, ובעיקר – להזכיר לך שעם ההכוונה הנכונה, דיכאון אחרי לידה הוא לגמרי בר טיפול, ואת יכולה לצאת מזה לחיים מלאי שמחה ומשמעות.
מה ההבדל בין "דכדוך אחרי לידה" לבין דיכאון אחרי לידה?
דכדוך אחרי לידה הוא מצב קל וקצר שאופייני לרוב גדול של היולדות מיד לאחר הלידה. הוא מתחיל תוך כמה ימים מהלידה, מאופיין במצב רוח ירוד, בכי בקלות, עצבנות והתרגשות רבה, אך חולף מעצמו בתוך כשבועיים לכל היותר. דכדוך נחשב לחלק מההסתגלות ההורמונלית שלאחר הלידה ואינו דורש טיפול רפואי. לעומת זאת, דיכאון אחרי לידה הוא הפרעה רצינית יותר: הסימפטומים שלו חזקים יותר ונמשכים מעבר לשבועיים, לעיתים חודשים ארוכים, והוא מופיע אצל כ-10%-15% מהאימהות. בדיכאון האם חווה ירידה משמעותית במצב הרוח ובתפקוד, חוסר יכולת ליהנות מהתינוק ומדברים אחרים, עייפות וייאוש עמוק, ולעיתים גם חרדות קשות. דיכאון לא חולף מעצמו ודורש התערבות וטיפול מקצועי, כי ללא טיפול המצב עלול להימשך ולהחמיר. בקיצור: ה"בלוז" הוא כמעט נחלת הכלל, זמני וחולף, בעוד שדיכאון הוא בעיה רפואית מתמשכת שמצריכה תשומת לב.
האם דיכאון אחרי לידה עובר מעצמו עם הזמן?
לרוע המזל, ברוב המקרים זה לא נעלם בלי עזרה. שלא כמו "דכדוך" שפשוט חולף תוך זמן קצר, דיכאון אחרי לידה עלול להימשך חודשים רבים ואף שנים אם לא מטפלים בו. מחקרים הראו שיש נשים שסובלות מתסמיני דיכאון מתמשך אפילו שלוש שנים אחרי הלידה, אם לא קיבלו טיפול מתאים. מעבר לכך, ללא טיפול יש סיכון שהדיכאון יעמיק ויפגע יותר ויותר בתפקוד ובקשר עם התינוק. החדשות הטובות הן שטיפול נכון יכול לקצר משמעותית את משך הדיכאון ולהביא לשיפור גדול באיכות החיים. נשים רבות מדווחות שלאחר שהחלו טיפול, הן הרגישו טוב יותר כבר בתוך שבועות עד חודשים ספורים, במקום לסבול שנים. לכן ההמלצה החד-משמעית היא: אל תמתינו חודשים בתקווה שזה יעבור לבד. אם אתן חושדות שאתן בדיכאון אחרי לידה – עדיף לפנות לייעוץ מקצועי בהקדם. במקרה הגרוע יגידו לכן שהכל בסדר וזה יעבור, אבל במקרה הטוב תקבלו עזרה שתמנע חודשים של סבל מיותר.
איך אדע אם מה שאני חווה מצריך טיפול, או שזה נורמלי וחולף?
כלל האצבע המקובל הוא עניין של משך וחומרה. אם עברו כשבועיים מאז הלידה (או מאז תחילת התחושות הקשות), ואתן עדיין מרגישות רוב הזמן עצובות, חרדות, מרוקנות וחסרות אנרגיה – זה כבר מעבר ל"בייבי בלוז" רגיל. דכדוך רגיל בדרך כלל נרגע ונעלם בתוך 10-14 ימים, ואם אחרי פרק זמן זה אתן עוד שקועות במצב רוח ירוד – ייתכן שמדובר בדיכאון אחרי לידה שמצריך תשומת לב. סימנים חד-משמעיים נוספים שדורשים פנייה לטיפול: כאשר המצב הנפשי פוגע בתפקוד היומיומי שלכן (למשל אתן מתקשות מאוד לטפל בתינוק או בילדים אחרים, לא מתקלחות או אוכלות, לא מצליחות לקום מהמיטה במשך רוב היום), או כאשר אתן מרגישות ניתוק מהתינוק וחוסר יכולת לטפל בו רגשית. גם הופעה של מחשבות מזיקות – כגון מחשבות על מוות, על פגיעה עצמית או חוסר רצון לחיות – הן נורה אדומה גדולה שמחייבת עזרה מקצועית מיד. בכל מקרה, הגישה היא שעדיף להיוועץ מאשר להתלבט לבד. אם אתן לא בטוחות, אפשר לפנות לרופא/ה או לאחות טיפת חלב ולמלא שאלון הערכה שקיים לכך. זכרו שאין מה להפסיד מלדבר עם איש מקצוע – גם אם יתברר שלא מדובר בדיכאון קליני, תוכלו לקבל הדרכה להרגעה ותמיכה. עדיף לטפל "מוקדם מדי" מאשר מאוחר מדי.
מה התפקיד של בן/בת הזוג בהתמודדות עם דיכאון אחרי לידה?
לבן או בת הזוג יש תפקיד קריטי הן בזיהוי הבעיה והן בתמיכה באם בהתמודדות. פעמים רבות, דווקא הקרובים – ובמיוחד בן/בת הזוג – הם הראשונים לשים לב שמשהו לא בסדר, עוד לפני שהאם בעצמה מבינה שהיא בדיכאון. חשוב מאוד שהשותף/פה לחיים יהיה ערני לשינויים במצב הרוח ובהתנהגות של האם לאחר הלידה: אם בן הזוג שם לב שהיא עצובה באופן מתמשך, בוכה הרבה, אומרת דברים שליליים על עצמה או מתקשה לטפל בתינוק – אל תתעלמו. התפקיד הראשון הוא לעודד אותה לשתף במה שהיא מרגישה בלי לשפוט. הרבה אמהות מפחדות "להודות" שהן לא מאושרות, מחשש שיחשבו שהן אמהות רעות. בן זוג תומך יוצר אווירה שמבהירה: מותר לך להרגיש כל מה שאת מרגישה, אני כאן בשבילך. הקשבה אמפתית, חיבוק, מילים מרגיעות – כל אלה יכולים לתת לאם תחושה שהיא לא לבד.
בנוסף, על בן/בת הזוג לעזור בהיבטים הפרקטיים כדי להקל על האם. למשל: לקחת חלק גדול ככל האפשר בטיפול בתינוק (האכלה בבקבוק, הרדמה, אמבטיה – כל מה שאפשר), ובמקביל לדאוג לסידור עזרה חיצונית: לבקש מסבתא לבשל סיר אוכל, לבקש מחברים לעשות עבורכם קניות, לשכור עזרה לבית אם צריך. המטרה היא להוריד מהאם עומס פיזי כדי שהיא תוכל לנוח ולהתאושש. בן זוג קשוב ידאג שהאם הטרייה תקבל מנוחה והזנה מספקת– למשל, יאפשר לה לישון כמה שעות ברצף בעוד הוא משגיח על התינוק, יוודא שהיא אוכלת ושותה לאורך היום, ויגן עליה מעט מ"מבול" המבקרים אם זה מכביד. חשוב גם שבן/בת הזוג ימשיך להפגין אהבה וחיבה – אמא בדיכאון לעיתים דוחקת מעליה ניסיונות לקרבה, אבל בפנים היא כן זקוקה לה. גם אם חיי המין בהפסקה כרגע (דיכאון אחרי לידה כרוך לרוב בירידה חזקה בחשק המיני, אגב), חיבוק, ליטוף, מילה טובה – מחזקים את הקשר ונותנים לה תחושת ביטחון.
להימנע מביקורת או עימותים
דבר נוסף הוא להימנע מביקורת או עימותים. בן זוג עלול לתסכול לחשוב "היא כועסת עליי" או "למה היא מתנהגת ככה", אבל צריך לזכור שהתנהגות האם אינה רצונית – זה הדיכאון מדבר, לא היא. לכן לא כדאי לומר משפטים כמו "תתעודדי", "תפסיקי להיות שלילית" וכדומה – זה רק מגביר את האשמה. תחת זאת, אמירות כמו "אני מבין שקשה לך, אני כאן לצידך" מועילות בהרבה. אם יש ילדים גדולים בבית, בן הזוג יכול לקחת על עצמו יותר מטלות איתם כדי שהאם תתמקד בעצמה ובתינוק.
כמו כן, חלק מתפקיד השותף הוא לעזור לאם לקבל טיפול מקצועי במידת הצורך. אם רואים שהיא לא משתפרת אחרי מספר שבועות, עודדו אותה בעדינות לפנות לרופא או מטפל. תוכלו להציע: "מה דעתך שנדבר עם היועצת בטיפת חלב? אולי יש להם רעיונות לעזור". הציעו להתלוות אליה לפגישות – נוכחות של בן זוג בפגישה עם רופא/פסיכולוג יכולה לתת לה כוח ותמיכה. לעיתים בני זוג אפילו משתתפים בחלק מהטיפול – למשל מגיעים יחד למפגש, מה שיכול לחזק את ההבנה ואת שיתוף הפעולה בתהליך.
חשוב לציין שגם בן/בת הזוג עצמו/ה מושפע נפשית מהמצב. לראות את אהובתך בדיכאון עמוק זה דבר מטלטל. בני זוג רבים מרגישים תסכול, דאגה, ולעיתים גם כעס או דכדוך משלהם. לכן אין פסול בכך שהשותף/פה גם יפנה לתמיכה – אולי שיחה עם איש מקצוע כדי לפרוק את אשר על ליבו/ה. חלק מקבוצות התמיכה לנשים אחרי לידה מאפשרות גם לבני זוג להשתתף או לקיים מפגשים ייעודיים עבורם. בטח ובטח שאם בן הזוג מזהה שגם הוא עצמו מפתח סימני דיכאון (וזה קורה בערך ל-4%-10% מהאבות הטריים), כדאי שגם הוא יקבל עזרה.
האם אפשר לטפל בדיכאון אחרי לידה בלי תרופות, או שזה מחייב כדורים?
בהחלט אפשר לטפל בדיכאון ללא תרופות, בעיקר כאשר מדובר במקרים קלים עד בינוניים. קו הטיפול הראשון הוא לרוב פסיכותרפיה ותמיכה, ולא תרופות. הרבה מאוד נשים חוות שיפור עצום אך ורק באמצעות טיפול בשיחות, שינוי באורחות החיים ותמיכה משפחתית. במחקרים ובהנחיות הרשמיות מצוין שבמקרים של דיכאון אחרי לידה בדרגה קלה או בינונית, טיפול פסיכולוגי יכול להוביל לשיפור משמעותי ואף החלמה מלאה ללא צורך בתרופות. טיפולים כמו CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי) יכולים לעזור לאם להבין את רגשותיה, לרכוש כלים ולהרגיש טוב יותר. בנוסף, מה שדיברנו עליו קודם – עזרה מהמשפחה, מנוחה, פעילות גופנית, תזונה – כל אלו חלק מה"טיפול" וממש לא מדובר רק בכדורים.
עם זאת, במקרים יותר חמורים או אם הטיפול הפסיכולוגי לבד לא מביא לשיפור מספק, ניתן וכדאי להיעזר גם בטיפול תרופתי. תרופות נוגדות דיכאון היום נחשבות בטוחות יחסית לאימהות אחרי לידה (ישנן תרופות מתאימות גם למניקות), והרופאים לרוב ישקלו תרופה אם רואים שהאם סובלת מאוד ולא מצליחה לתפקד. התרופות לא מחליפות את הטיפול הרגשי, אלא נוספות לו – מעין "גלגל עזר" שנותן דחיפה כימית למוח לצאת מהדיכאון. חשוב להבין שלא כל אמא עם דיכאון אחרי לידה צריכה כדורים. זה תלוי בחומרה: אם האם עוד מתפקדת, יכולה ליהנות בחלק מהזמן ויש לה מערכת תמיכה טובה – ייתכן שפסיכותרפיה מספקת.
אם האם בקושי קמה מהמיטה, או שיש מחשבות אובדניות, או שהדיכאון נמשך כבר זמן רב – אז תרופה עשויה להיות מאוד מועילה. ההחלטה נעשית יחד עם רופא (לרוב פסיכיאטר, אבל גם רופא משפחה יכול לרשום תרופות נגד דיכאון). חשוב לציין שלתרופות לוקח זמן לעבוד – בערך 2-4 שבועות עד שמתחילים לחוש שיפור מורגש – ולכן גם אם מתחילים תרופה, עדיין חשוב במקביל לקבל תמיכה (מהמשפחה, מהמטפל הרגשי) כדי לגשר על התקופה הזו. לסיכום: כן, בהחלט ניתן לטפל בלי תרופות, במיוחד אם פונים בזמן לטיפול רגשי ומשקיעים בקבלת עזרה ותמיכה. אבל אם המצב מחייב, אין לפחד מתרופות – הן כלי יעיל ובטוח יחסית, שרופאים רבים ממליצים עליו במידת הצורך כדי להבטיח שתרגישו טוב בהקדם האפשרי.
