פחד מהצלחה: למה אתם מחבלים בעצמכם רגע לפני שזה קורה

מה זה פחד מהצלחה, ולמה הוא מתחפש למשהו אחר?

רוב האנשים רוצים להצליח, ובאמת מתכוונים לזה. הבעיה היא שהמוח לא שוקל רק את הפרס, הוא שוקל גם את המחיר, ואת המחיר של הצלחה הוא מכיר מצוין. הצלחה פירושה חשיפה, כולם יראו. הצלחה פירושה ציפיות, עכשיו יצפו שתמשיכו. הצלחה פירושה שינוי, בזהות, בחברים, במשפחה. והצלחה פירושה שיש מה להפסיד. אם המוח שלכם למד פעם שאחד מהדברים האלה מסוכן, הוא ידאג שלא תגיעו, בשקט ובלי לשאול.

לכן פחד מהצלחה כמעט אף פעם לא מזוהה כפחד. הוא מתחפש. לפעמים לפרפקציוניזם, לפעמים לפחד מכישלון, ולעיתים קרובות לשעמום, "פשוט איבדתי עניין". אבל יש מבחן פשוט. אם העניין אובד תמיד באותו שלב, רגע לפני שזה עובד, זה לא שעמום. זה דפוס. אם אתם רוצים להבין את התמונה הרחבה של פחד והימנעות, כתבתי על זה בעמוד מה זה פוביה, ואם אתם מזהים אצלכם דווקא את הצד השני, הפחד להתחיל, יש לזה מדריך משלו על פחד מכישלון.

סימנים שזה פחד מהצלחה ולא סתם חוסר מזל

לא בודקים תחושות, בודקים תזמון. חבלה עצמית מתגלה בשאלה מתי בדיוק דברים מתפרקים.

• הקריסה ליד קו הסיום. דברים מתפרקים תמיד באותו שלב, רגע לפני שהם עובדים, ותמיד יש הסבר חיצוני משכנע.
• ההקטנה. כשמחמיאים לכם, אתם מיד מסבירים שזה היה מזל, שזה לא באמת גדול, שכל אחד היה מצליח.
• הבחירה בפחות. תפקידים, לקוחות ומחירים שנבחרים מתחת ליכולת, "אני לא צריך יותר מזה".
• הריב בזמן הלא נכון. מריבה עם בן הזוג בערב שלפני ההשקה. ויכוח עם השותף שבוע לפני החתימה.
• הבריחה קדימה. ברגע שמשהו מתחיל לעבוד, אתם כבר מתחילים משהו חדש, ומשאירים את ההצלחה בלי מי שיטפל בה.
• הבושה בטוב. אי נוחות של ממש כשמשהו טוב קורה, צורך להסתיר, להצניע, לא לספר.

הסימן החמישי הוא הכי מבלבל, כי הוא נראה כמו יזמות. אנשים עם פחד מהצלחה הם לפעמים מתחילים מצוינים. הם פשוט אף פעם לא נשארים מספיק זמן כדי לקצור, כי ההתחלה בטוחה והקציר חושף. מטופלת שלי, בת 41 מהוד השרון, פתחה ארבעה עסקים בעשר שנים. כל אחד מהם נסגר בשנה השנייה, בדיוק כשהתחיל להרוויח. "נמאס לי", היא אמרה בכל פעם. אחרי ארבע פעמים זה כבר לא "נמאס".

כמה אנשים חיים עם זה?

קשה למדוד פחד שמתחפש לחוסר מזל, אבל הנתונים על התופעות שמסביבו מדברים. מחקרים על תסמונת המתחזה, שהיא אחד השורשים המרכזיים של פחד מהצלחה, מעריכים שכ 70 אחוזים מהאנשים חווים אותה בשלב כלשהו בחייהם, ובקרב אנשים מצליחים במיוחד השיעור גבוה עוד יותר. מחקרים על חבלה עצמית מקדימה, ההתנהגות שבה מייצרים מראש מכשול כדי שיהיה תירוץ, מראים שהיא שכיחה במיוחד אצל מי שההערכה העצמית שלו תלויה בביצועים.

המספרים האלה אומרים שני דברים. הראשון, שאם אתם מרגישים לא בנוח כשמשהו טוב קורה, אתם בחברה גדולה מאוד וכנראה מוכשרת מאוד. השני, שפחד מהצלחה הוא כנראה הסיבה הכי פחות מדוברת לכך שאנשים מוכשרים נשארים במקום, ולכן דווקא הוא שווה טיפול, כי הפוטנציאל כבר קיים. הוא רק צריך רשות.

מה עושים עם פחד מהצלחה? מה באמת עובד

הליבה של העבודה על פחד מהצלחה היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי, ואפשר לקרוא על העקרונות של טיפול CBT באתר. אבל השלב הראשון כאן שונה מכל פוביה אחרת, כי קודם צריך לראות את הדפוס. אנשים מגיעים אליי עם ארבעה עסקים שנסגרו, שלושה קשרים שנגמרו רגע לפני שנהיו רציניים, ועדיין בטוחים שזה מזל. העבודה הראשונה היא למפות, מתי בדיוק, באיזה שלב, מה קרה בגוף רגע לפני, ומה הרווחתם מהנפילה. כן, הרווחתם. תמיד יש רווח.

אחרי שרואים את הדפוס, עובדים על השורש שלו, ואז מתחילים חשיפה. אבל כאן החשיפה היא לא למצב מפחיד אלא לתחושה של הצלחה. מתרגלים, בהדרגה ובכוונה, לקבל מחמאה בלי להקטין. לנקוב במחיר הראוי בלי הנחה. לספר על הישג בלי "אבל". להישאר בפרויקט שעובד עוד חודש אחרי שנמאס. ולגלות מה באמת קורה כשלא מחבלים. וברוב המקרים מה שקורה זה שאי הנוחות עולה, מגיעה לשיא, ויורדת. כמו כל גל.

ומה שלא עובד הוא להתאמץ יותר. מוטיבציה, משמעת, יעדים גדולים יותר. אנשים עם פחד מהצלחה בדרך כלל לא סובלים מחוסר מאמץ, הם סובלים ממאמץ שמופנה, בשלב מסוים, נגד עצמם. להוסיף לחץ לא עוזר. לזהות את הרגע שבו המאמץ מתהפך, זה מה שעוזר.

הגישה שלי: CBT פלוס, כשההצלחה היא רק הזירה

אחרי שנים של עבודה עם פחד מהצלחה למדתי שההצלחה היא כמעט אף פעם לא הנושא. היא הזירה שבה מתגלה פחד עמוק יותר, שאם אצליח אאבד את מי שאני, את מי שאוהב אותי, את הזכות להישאר קטן ובטוח. ולפעמים זיכרון ישן של ילד שלמד שלהתבלט זה לעורר קנאה, או שלהצליח יותר מההורים זה לנטוש אותם. כשמטפלים רק בחבלה, הפחד מוצא לעצמו זירה אחרת. זו הסיבה שפיתחתי את CBT פלוס, שיטה בשלושה שלבים. הראשון הוא הבנת הבעיה. לא רק מה אתם מרגישים היום רגע לפני קו הסיום, אלא מה הסיבה, מה הדבר שגרם לזה ומה משמר את זה עכשיו. לזה אני קורא השורש. כשאנחנו פותרים את הבעיה מהשורש, אנחנו עוקרים אותה לחלוטין וגורמים לכך שהיא לא תחזור בעתיד, גם לא בתחפושת של "נמאס לי" בעסק הבא.

אחרי שהבנו מה השורש, אנחנו עוברים לשלב השני ובונים את הפתרון. איך עושים שינוי בכל המצב שלכם, במה שאתם מרגישים, במה שאתם חושבים ובהתנהגויות שמשמרות את הבעיה. ואז מגיע השלב השלישי, ההטמעה, כי לא מספיק להבין את הבעיה, צריך להטמיע את הפתרון בתוך החיים האישיים שלכם. בשביל זה אנחנו משתמשים בכלים שהכי מתאימים לכם. כלי הפינג פונג, שבו לומדים להחזיר למחשבה "זה לא באמת מגיע לי" תשובה קצרה ומדויקת ברגע שהיא נזרקת, במקום לתת לה לנהל את השבוע. סיבולת רגשית, אימון הדרגתי ביכולת להישאר עם אי הנוחות של דבר טוב שקורה, החשיפה, המחמאה, הכסף, בלי להוריד הילוך, בדיוק כמו שבונים סיבולת בריצה, קילומטר אחרי קילומטר. פירוק מטרות, שהופך את "להישאר בהצלחה" לרצף של שבועות שאפשר לעבור אחד אחד, עם מדד ברור לכל שבוע. והתמדה, כי המוח לומד מחזרות ולא מתובנות, וחודש אחד שבו לא חיבלתם לא מלמד כלום, אבל שישה חודשים מלמדים הכול. כשמטמיעים את הפתרון ככה, הוא באמת נעקר מהשורש ולא חוזר.

מה אני רוצה שתיקחו מכאן

אתם לא חסרי מזל ואתם לא "אנשים שלא מסיימים". יש לכם מערכת שלמדה בגיל צעיר שהצלחה מסוכנת, והיא מגינה עליכם בנאמנות, רק מפני הדבר הלא נכון. ראיתי בעל עסק שביטל פגישות עם לקוחות גדולים חותם על החוזה הגדול בחייו ומתקשר לאמא שלו מיד אחרי, ומגלה שהיא גאה. וראיתי אישה שסגרה ארבעה עסקים חוגגת שלוש שנים לעסק החמישי, שנמאס לה ממנו כבר שלוש פעמים והיא עדיין שם. הפחד לא מגדיר אתכם, והוא בטוח לא צריך להגדיר איפה אתם עוצרים.

אפשר להתקשר 077-8050570, להשאיר פרטים בעמוד צרו קשר, או לקרוא עוד על הגישה שלי ועל שיפור ביטחון עצמי. ואם זיהיתם שהבעיה שלכם היא בכלל להתחיל, כתבתי מדריך נפרד על פחד מכישלון. קו הסיום לא הולך לשום מקום. השאלה היא רק אם הפעם אתם חוצים אותו.