פחד מרופא שיניים: למה הכיסא הזה מפחיד יותר מכל דבר אחר ואיך יוצאים מזה

מה זה פחד מרופא שיניים, ואיפה עובר הגבול?

כמעט כולם מרגישים קצת מתח לפני טיפול שיניים. זה נורמלי, זו סיטואציה שבה שוכבים על הגב, עם הפה פתוח, בלי יכולת לדבר, בזמן שמישהו עם מכשיר חד עובד בסנטימטרים מהעיניים. המוח לא אוהב את זה, ובצדק. חרדת שיניים הופכת לפוביה כשהפחד מתחיל לקבל החלטות במקומכם. כשהתור נדחה בפעם החמישית. כשמטפלים בכאב במקום בסיבה לכאב. כשמגיעים לטיפול רק במצב חירום, ואז הטיפול באמת כואב יותר, וזה מוכיח למוח שצדק.

יש שני סוגים של פחד מרופא שיניים, וחשוב להבדיל ביניהם כי הטיפול שונה. הראשון הוא פחד ממשהו ספציפי, מהמחט של ההרדמה, מהמקדחה, מהקול, מתחושת החנק. השני הוא פחד כללי מהמצב, מחוסר השליטה, מלהיות חסר אונים בכיסא, מלהיות נשפט על מצב הפה. רוב האנשים שאני פוגש חיים עם שילוב, אבל אצל כל אחד יש מרכיב אחד שמניע את כל השאר, וזה מה שמחפשים בטיפול. אם אתם רוצים להבין קודם את התמונה הרחבה, כתבתי על זה בעמוד מה זה פוביה ובמדריך על סוגי פוביות.

סימנים שזו דנטופוביה ולא סתם "לא אוהב רופא שיניים"

לא בודקים תחושות, בודקים לוגיסטיקה. הפוביה מתגלה ביומן ובארון התרופות.

• התור הנודד. תור שנקבע ובוטל, נקבע ובוטל, ואז פשוט לא נקבע. שנתיים, חמש, עשר בלי ביקור.
• הרופא שאינו. אתם מטפלים בעצמכם. משככי כאבים, שטיפות, לעיסה בצד אחד, הימנעות ממזון קר או חם.
• שלושה לילות בלי שינה. לפני תור שכן נקבע, החרדה מתחילה ימים קודם, ומגיעה לשיא בחדר ההמתנה.
• החיוך הסגור. אתם מסתירים את הפה בצילומים, מדברים עם יד ליד הפה, נמנעים מלצחוק בקול.
• הרעד בכיסא. ידיים אוחזות במשענות, שרירים תפוסים, דופק מהיר, לפעמים בחילה או סחרחורת ברגע שהכיסא נשען אחורה.
• הבושה שסוגרת מעגל. ככל שהמצב בפה מחמיר, כך גדל הפחד להיחשף מול הרופא, וכך התור נדחה עוד.

הסימן האחרון הוא הכי ערמומי, כי הוא הופך את הפוביה למעגל שמזין את עצמו. הפחד יוצר הימנעות, ההימנעות מחמירה את מצב הפה, מצב הפה מגביר את הבושה, והבושה מגבירה את הפחד. כשמגיעים לטיפול אחרי שנים, לא מטפלים רק בפחד מהמקדחה, מטפלים גם בבושה.

כמה אנשים באמת מפחדים מרופא שיניים?

הרבה יותר ממה שנדמה, וזה חלק מהבעיה, כי כשכולם "לא אוהבים" רופא שיניים, אף אחד לא מבין שאצלו זו פוביה. המכון הלאומי לבריאות הנפש בארצות הברית מעריך שכ 12.5 אחוזים מהמבוגרים חווים פוביה ספציפית במהלך חייהם. סקר בריאות הפה הלאומי בבריטניה מצא שכ 36 אחוזים מהמבוגרים מדווחים על חרדת שיניים בדרגה בינונית, וכ 12 אחוזים על חרדה קיצונית, כזו שמונעת מהם להגיע.

כלומר, אם אתם יושבים בחדר המתנה עם עוד שבעה אנשים, כנראה שלפחות אחד מהם, חוץ מכם, ספר עד עשר לפני שנכנס לבניין. המספרים האלה אומרים גם דבר מעודד, על פוביה כל כך שכיחה יש מחקר רב, ופרוטוקולים של טיפול שנבדקו על אלפי אנשים ועובדים.

טיפול בפחד מרופא שיניים: מה באמת עובד?

הליבה של טיפול בפחד מרופא שיניים היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי עם חשיפה הדרגתית, ואפשר לקרוא על העקרונות של טיפול CBT באתר. הייחוד כאן הוא שהחשיפה ניתנת לתכנון מדויק במיוחד, כי טיפול שיניים מורכב מרצף של רגעים קטנים, כניסה לבניין, ריח החומרים, הכיסא, המנורה, קול המקדחה, מגע הכפפות, המחט. כל רגע כזה הוא שלב בסולם, ואפשר לתרגל אותו בנפרד.

חלק גדול מהעבודה נעשה בכלל לא במרפאה. חשיפה לקולות, לתמונות ולסרטונים של טיפול, חשיפה לתחושות הגוף עצמן, כמו לשכב על הגב עם פה פתוח שתי דקות בבית ולגלות שנושמים מצוין דרך האף, ותרגול של הרפיית שרירי הצוואר והגרון. ואז מגיעים למרפאה, בהתחלה בלי טיפול בכלל, רק לשבת בכיסא ולקום, ובונים משם.

מה שלא עובד הוא להבין ולהתאפק. מטופלים מגיעים אליי אחרי שקראו הכול על ההרדמה המודרנית ויודעים שהיא לא כואבת. הם עדיין לא מגיעים. ידע הוא המצפן, ההתנסות היא ההליכה. ומה שגם לא עובד, וזה חשוב, זה להצמיד את הפוביה לרופא בעייתי אחד ולנדוד בין מרפאות. הפחד לא יושב במרפאה, הוא יושב אצלכם, והוא בא איתכם לרופא הבא.

הגישה שלי: CBT פלוס, כשהמקדחה היא רק הרעש

אחרי שנים של עבודה עם דנטופוביה למדתי שהכיסא הוא כמעט אף פעם לא הנושא. הוא המקום שבו מתגלה פחד גדול יותר, מכאב, מחוסר אונים, מלהיות תלוי במישהו שאתם לא יכולים אפילו לדבר איתו, ולפעמים מזיכרון ישן של ילד שהחזיקו אותו בכוח. כשמטפלים רק בכיסא, הפחד מוצא לעצמו כתובת אחרת. זו הסיבה שפיתחתי את CBT פלוס, שיטה בשלושה שלבים. הראשון הוא הבנת הבעיה. לא רק מה אתם מרגישים היום כשהתזכורת מהמרפאה קופצת, אלא מה הסיבה, מה הדבר שגרם לזה ומה משמר את זה עכשיו. לזה אני קורא השורש. כשאנחנו פותרים את הבעיה מהשורש, אנחנו עוקרים אותה לחלוטין וגורמים לכך שהיא לא תחזור בעתיד, גם לא בתחפושת של פוביה אחרת.

אחרי שהבנו מה השורש, אנחנו עוברים לשלב השני ובונים את הפתרון. איך עושים שינוי בכל המצב שלכם, במה שאתם מרגישים, במה שאתם חושבים ובהתנהגויות שמשמרות את הבעיה. ואז מגיע השלב השלישי, ההטמעה, כי לא מספיק להבין את הבעיה, צריך להטמיע את הפתרון בתוך החיים האישיים שלכם. בשביל זה אנחנו משתמשים בכלים שהכי מתאימים לכם. כלי הפינג פונג, שבו לומדים להחזיר למחשבה "אני נחנק" תשובה קצרה ומדויקת ברגע שהיא נזרקת, במקום להתווכח איתה עם פה מלא צמר גפן. סיבולת רגשית, אימון הדרגתי ביכולת להישאר עם תחושה לא נעימה, המנורה, הרעש, הידיים, בלי לקום, בדיוק כמו שבונים סיבולת בריצה, קילומטר אחרי קילומטר. פירוק מטרות, שהופך את "לסדר את הפה" לרצף של צעדים קטנים שאפשר לעשות ביום שלישי בבוקר. והתמדה, כי המוח לומד מחזרות ולא מתובנות, ומי שמתרגל ארבע פעמים בשבוע מתקדם פי כמה ממי שמתרגל רק בפגישה. כשמטמיעים את הפתרון ככה, הוא באמת נעקר מהשורש ולא חוזר.

מה אני רוצה שתיקחו מכאן

אתם לא ילדותיים ואתם לא לבד. פחד מרופא שיניים הוא פוביה אמיתית, עם מנגנון ברור ועם טיפול שעובד, ורוב הבושה שלכם שייכת לרופא אחד מלפני שלושים שנה, לא לכם. ראיתי איש הייטק שלא היה במרפאה מאז הצבא שולח לי תמונה מהכיסא, עם אגודל למעלה וצמר גפן בפה, וראיתי אישה שלקחה כדור הרגעה לכל ניקוי אבנית מגיעה לטיפול שורש עם קפה ביד. הפחד לא מגדיר אתכם, והוא בטוח לא צריך להגדיר את החיוך שלכם.

אפשר להתקשר 077-8050570, להשאיר פרטים בעמוד צרו קשר, או לקרוא עוד על הגישה שלי ועל טיפול בחרדה. ואם מה שמפחיד אתכם במרפאה הוא בעיקר המחט, כתבתי מדריך נפרד על פחד ממחטים ומזרקים. הכיסא הזה לא הולך לשום מקום. השאלה היא רק מתי אתם יושבים בו בלי לאחוז במשענות.