פחד מרופא שיניים: למה הכיסא הזה מפחיד יותר מכל דבר אחר ואיך יוצאים מזה

תזכורת מהמרפאה קופצת במסך. אתם לא מבטלים, זה ירגיש רע מדי. אתם פשוט לא עונים, וכעבור שבועיים אומרים לעצמכם שזה כבר לא דחוף, השן בכלל הפסיקה לכאוב.

פחד מרופא שיניים הוא הפוביה שהכי קל להצדיק, וזה בדיוק מה שהופך אותה למסוכנת. אף אחד לא אוהב מקדחה, ולכן ההימנעות נראית הגיונית לכולם, כולל לכם. אבל יש הבדל בין מי שלא אוהב תור לרופא שיניים לבין מי שלא היה במרפאה שבע שנים, מסתיר את הצד השמאלי של הפה כשהוא צוחק, ולוקח משככי כאבים במקום לטפל בשן. השם המקצועי לגרסה הזאת הוא דנטופוביה, והיא כוללת גם את מי שכן מגיע לתור, אבל לא ישן שלושה לילות לפני.

אני אורי פוקס, ובחמש עשרה השנים האחרונות ליוויתי אנשים שהגיעו אליי אחרי שרופא השיניים שלהם אמר בעדינות שהוא לא יכול לעזור לפה אם הבן אדם לא מסוגל לשבת בכיסא. במאמר הזה נבין מה זו חרדת שיניים באמת, מה קורה בגוף ברגע שהכיסא נשען אחורה, למה כל דחייה מחזקת את הפחד, ואיך נראה טיפול בפחד מרופא שיניים שמחזיר אתכם למרפאה בלי לחץ דם של מרתון.

מעל 15 שנות ניסיוןליווי אישי ואנושיטיפול ממוקד וקצר מועד
אישה יושבת ליד חלון ומתכוננת נפשית לתור אצל רופא השיניים, פחד מרופא שיניים

זמן קריאה: 11 דקות

תוכן עניינים

מה זה פחד מרופא שיניים, ואיפה עובר הגבול?

דנטופוביה היא פחד עז ומתמשך מטיפול שיניים, שמוביל לדחייה חוזרת של טיפולים, להימנעות מלאה מהמרפאה, או להגעה תוך מצוקה חזקה שנמשכת ימים לפני התור. המבחן הוא לא אם אתם נלחצים, אלא מה קורה לשיניים שלכם בגלל זה.

כמעט כולם מרגישים קצת מתח לפני טיפול שיניים. זה נורמלי, זו סיטואציה שבה שוכבים על הגב, עם הפה פתוח, בלי יכולת לדבר, בזמן שמישהו עם מכשיר חד עובד בסנטימטרים מהעיניים. המוח לא אוהב את זה, ובצדק. חרדת שיניים הופכת לפוביה כשהפחד מתחיל לקבל החלטות במקומכם. כשהתור נדחה בפעם החמישית. כשמטפלים בכאב במקום בסיבה לכאב. כשמגיעים לטיפול רק במצב חירום, ואז הטיפול באמת כואב יותר, וזה מוכיח למוח שצדק.

יש שני סוגים של פחד מרופא שיניים, וחשוב להבדיל ביניהם כי הטיפול שונה. הראשון הוא פחד ממשהו ספציפי, מהמחט של ההרדמה, מהמקדחה, מהקול, מתחושת החנק. השני הוא פחד כללי מהמצב, מחוסר השליטה, מלהיות חסר אונים בכיסא, מלהיות נשפט על מצב הפה. רוב האנשים שאני פוגש חיים עם שילוב, אבל אצל כל אחד יש מרכיב אחד שמניע את כל השאר, וזה מה שמחפשים בטיפול. אם אתם רוצים להבין קודם את התמונה הרחבה, כתבתי על זה בעמוד מה זה פוביה ובמדריך על סוגי פוביות.

איך זה מתחיל: הטיפול ההוא בגיל שמונה

כמעט כל סיפור של חרדת שיניים שאני שומע מתחיל בילדות. רופא שלא חיכה שההרדמה תתפוס. אמא שאמרה "זה לא יכאב" ואז כאב. רופא שהתעצבן על ילד שבכה. המוח של ילד בן שמונה לא מסוגל לפרש את זה כאירוע חד פעמי, הוא מסיק שככה זה תמיד, ושומר את המסקנה בתיקייה שנקראת סכנה. שלושים שנה אחר כך, ריח החומרים במרפאה מספיק כדי לפתוח את התיקייה.

מטופל שלי, בן 41 מרעננה, איש הייטק שמנהל צוות של עשרים אנשים, לא היה אצל רופא שיניים מאז הצבא. כשהגיע אליי, שלוש שיניים כבר היו במצב שדרש עקירה. הוא סיפר לי על טיפול שורש בגיל תשע, שבו הרופא אמר לאמא שלו "תחזיקי אותו", והוא זכר את התחושה של הידיים על הכתפיים יותר מאשר את הכאב עצמו. הפחד שלו לא היה מהמקדחה. הוא היה מחוסר האונים.

וזה החלק החשוב. פחד מרופא שיניים כמעט תמיד הוא פחד מדבר אחר שלובש חלוק לבן. מכאב, מחנק, מאובדן שליטה, מבושה, ולפעמים מהזיכרון של להיות ילד שאף אחד לא הקשיב לו. כשמזהים את הדבר הזה, הטיפול הופך ממאבק בכיסא לשיחה עם מה שיושב מתחתיו.

סימנים שזו דנטופוביה ולא סתם "לא אוהב רופא שיניים"

לא בודקים תחושות, בודקים לוגיסטיקה. הפוביה מתגלה ביומן ובארון התרופות.

  • התור הנודד. תור שנקבע ובוטל, נקבע ובוטל, ואז פשוט לא נקבע. שנתיים, חמש, עשר בלי ביקור.
  • הרופא שאינו. אתם מטפלים בעצמכם. משככי כאבים, שטיפות, לעיסה בצד אחד, הימנעות ממזון קר או חם.
  • שלושה לילות בלי שינה. לפני תור שכן נקבע, החרדה מתחילה ימים קודם, ומגיעה לשיא בחדר ההמתנה.
  • החיוך הסגור. אתם מסתירים את הפה בצילומים, מדברים עם יד ליד הפה, נמנעים מלצחוק בקול.
  • הרעד בכיסא. ידיים אוחזות במשענות, שרירים תפוסים, דופק מהיר, לפעמים בחילה או סחרחורת ברגע שהכיסא נשען אחורה.
  • הבושה שסוגרת מעגל. ככל שהמצב בפה מחמיר, כך גדל הפחד להיחשף מול הרופא, וכך התור נדחה עוד.

הסימן האחרון הוא הכי ערמומי, כי הוא הופך את הפוביה למעגל שמזין את עצמו. הפחד יוצר הימנעות, ההימנעות מחמירה את מצב הפה, מצב הפה מגביר את הבושה, והבושה מגבירה את הפחד. כשמגיעים לטיפול אחרי שנים, לא מטפלים רק בפחד מהמקדחה, מטפלים גם בבושה.

חרדת שיניים: מה קורה בגוף כשהכיסא נשען אחורה

מעגל החרדה: טריגר, פירוש מאיים, תגובה גופנית והימנעות

הכיסא נשען אחורה, המנורה נדלקת, והגוף שלכם עובר למצב חירום עוד לפני שהרופא נגע במשהו. הדופק עולה, הנשימה מתקצרת ונהיית שטוחה, השרירים בצוואר ובכתפיים נתפסים, ובליעה נהיית קשה. ואז מגיע הסימן שהכי מפחיד אנשים עם חרדת שיניים, תחושת החנק. הפה פתוח, יש מים, יש שואב, יש ידיים, והמחשבה היא "אני לא אצליח לנשום".

המחשבה הזאת היא לב העניין. חרדה מכווצת את שרירי הגרון, וכשהגרון מכווץ, קשה יותר לבלוע, וכשקשה לבלוע המוח מסיק שנחנקים, וכשהוא מסיק שנחנקים החרדה עולה והגרון מתכווץ עוד. זה אותו מעגל של הפחד מהפחד שמופיע בהתקף חרדה, רק שכאן הוא מתרחש בזמן שאי אפשר לדבר, וזה מה שהופך אותו לאכזרי במיוחד.

ועובדה אחת שמשנה למטופלים שלי את החוויה. אתם יכולים לנשום דרך האף בזמן טיפול, תמיד, גם עם פה מלא. והרפלקס הבליעה ממשיך לעבוד גם כשאתם לחוצים. הגוף לא מאבד את היכולות האלה בגלל אדרנלין. רוב האנשים עם דנטופוביה פשוט לא בדקו, כי הם עסוקים בלהחזיק את המשענות.

כמה אנשים באמת מפחדים מרופא שיניים?

הרבה יותר ממה שנדמה, וזה חלק מהבעיה, כי כשכולם "לא אוהבים" רופא שיניים, אף אחד לא מבין שאצלו זו פוביה. המכון הלאומי לבריאות הנפש בארצות הברית מעריך שכ 12.5 אחוזים מהמבוגרים חווים פוביה ספציפית במהלך חייהם. סקר בריאות הפה הלאומי בבריטניה מצא שכ 36 אחוזים מהמבוגרים מדווחים על חרדת שיניים בדרגה בינונית, וכ 12 אחוזים על חרדה קיצונית, כזו שמונעת מהם להגיע.

36%

מהמבוגרים מדווחים על חרדת שיניים בינונית

12%

חיים עם פחד קיצוני מרופא שיניים

1 מ-8

אנשים דוחים טיפולים בגלל הפחד

כלומר, אם אתם יושבים בחדר המתנה עם עוד שבעה אנשים, כנראה שלפחות אחד מהם, חוץ מכם, ספר עד עשר לפני שנכנס לבניין. המספרים האלה אומרים גם דבר מעודד, על פוביה כל כך שכיחה יש מחקר רב, ופרוטוקולים של טיפול שנבדקו על אלפי אנשים ועובדים.

למה כל דחייה מחזקת את הפחד?

כי הדחייה עובדת. ברגע שאתם מבטלים את התור, החרדה יורדת תוך שניות. ההקלה הזאת היא הפרס, והמוח לומד מפרסים. הוא מסיק שהתור היה סכנה אמיתית ושהביטול הציל אתכם, ובפעם הבאה האזעקה תצלצל מוקדם יותר, כבר כשתתחילו לחפש את מספר הטלפון של המרפאה. זה בדיוק המנגנון שתיארתי בעמוד על טיפול בפוביה, ובדנטופוביה יש לו תאוצה משלו, כי ככל שדוחים יותר, הטיפול שיידרש בסוף באמת מורכב יותר.

ויש את התנהגויות הביטחון. להגיע רק עם מלווה. לבקש הרדמה מלאה לניקוי אבנית. לקחת כדור הרגעה בבוקר. לבקש מהרופא לעצור כל שתי דקות. חלק מהן הגיוניות בשלב מסוים, אבל כשהן הופכות לתנאי, הן מלמדות את המוח שעברתם את הטיפול בזכות הקמע, לא בזכות העובדה שהטיפול היה נסבל. ככה אפשר להיות עשר שנים "בסדר עם רופא שיניים" בתנאי שאתם מסוממים למחצה, וזו לא בדיוק חירות.

מטופלת שלי, בת 34 מכפר סבא, הסבירה את זה במשפט אחד. "אני לא מפחדת מהטיפול. אני מפחדת מהדקה שלפני, כשאני יודעת שאני לא יכולה לקום". הדקה הזאת היא מה שמטפלים בו.

טיפול בפחד מרופא שיניים: מה באמת עובד?

ארבעה שלבים בטיפול בפוביה: הבנה, כלים, תרגול והתמדה

הליבה של טיפול בפחד מרופא שיניים היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי עם חשיפה הדרגתית, ואפשר לקרוא על העקרונות של טיפול CBT באתר. הייחוד כאן הוא שהחשיפה ניתנת לתכנון מדויק במיוחד, כי טיפול שיניים מורכב מרצף של רגעים קטנים, כניסה לבניין, ריח החומרים, הכיסא, המנורה, קול המקדחה, מגע הכפפות, המחט. כל רגע כזה הוא שלב בסולם, ואפשר לתרגל אותו בנפרד.

חלק גדול מהעבודה נעשה בכלל לא במרפאה. חשיפה לקולות, לתמונות ולסרטונים של טיפול, חשיפה לתחושות הגוף עצמן, כמו לשכב על הגב עם פה פתוח שתי דקות בבית ולגלות שנושמים מצוין דרך האף, ותרגול של הרפיית שרירי הצוואר והגרון. ואז מגיעים למרפאה, בהתחלה בלי טיפול בכלל, רק לשבת בכיסא ולקום, ובונים משם.

מה שלא עובד הוא להבין ולהתאפק. מטופלים מגיעים אליי אחרי שקראו הכול על ההרדמה המודרנית ויודעים שהיא לא כואבת. הם עדיין לא מגיעים. ידע הוא המצפן, ההתנסות היא ההליכה. ומה שגם לא עובד, וזה חשוב, זה להצמיד את הפוביה לרופא בעייתי אחד ולנדוד בין מרפאות. הפחד לא יושב במרפאה, הוא יושב אצלכם, והוא בא איתכם לרופא הבא.

סולם חשיפה לפחד מרופא שיניים: דוגמה מהקליניקה

סולם של מטופל שלא היה במרפאה תשע שנים. כל שלב מנוסח כמשימה מדידה, ורוב השלבים מתואמים מראש עם רופא השיניים.

שלב מה מתרגלים עוצמת חרדה מוערכת מתי עוברים לשלב הבא
1 צפייה בסרטון של ניקוי אבנית עם קול, עשר דקות, בלי להסיט מבט 3 מתוך 10 שלוש צפיות שבהן החרדה יורדת מתחת ל 2
2 שכיבה על הגב בבית עם פה פתוח, שלוש דקות, נשימה דרך האף בלבד 4 מתוך 10 שתי חזרות בלי לקום לפני הזמן
3 ביקור במרפאה בלי טיפול, ישיבה בכיסא, הטיה אחורה והדלקת המנורה, חמש דקות 6 מתוך 10 שתי חזרות שבהן החרדה יורדת בזמן הישיבה
4 בדיקה וניקוי אבנית, עם סימן יד מוסכם לעצירה, בלי מלווה ובלי כדור הרגעה 8 מתוך 10 ביצוע בלי לבקש עצירה יותר מפעם אחת
5 סתימה עם הרדמה מקומית, כולל המחט, בלי התנהגויות ביטחון 9 מתוך 10 ביצוע אחד מלא, ותור המשך שנקבע ולא בוטל

שני תנאים סוגרים שלב. ירידה עקבית בעוצמת החרדה בין חזרה לחזרה, וביצוע בלי הקמעות. ישבתם בכיסא, אבל רק כי בת הזוג עמדה ליד הדלת, השלב עוד פתוח. ושימו לב לסימן היד המוסכם, הוא לא התנהגות ביטחון אלא כלי שליטה לגיטימי, ורוב רופאי השיניים שמחים לעבוד איתו. ההבדל הוא שמשתמשים בו כשצריך, לא כתנאי לכניסה.

הגישה שלי: CBT פלוס, כשהמקדחה היא רק הרעש

אחרי שנים של עבודה עם דנטופוביה למדתי שהכיסא הוא כמעט אף פעם לא הנושא. הוא המקום שבו מתגלה פחד גדול יותר, מכאב, מחוסר אונים, מלהיות תלוי במישהו שאתם לא יכולים אפילו לדבר איתו, ולפעמים מזיכרון ישן של ילד שהחזיקו אותו בכוח. כשמטפלים רק בכיסא, הפחד מוצא לעצמו כתובת אחרת. זו הסיבה שפיתחתי את CBT פלוס, שיטה בשלושה שלבים. הראשון הוא הבנת הבעיה. לא רק מה אתם מרגישים היום כשהתזכורת מהמרפאה קופצת, אלא מה הסיבה, מה הדבר שגרם לזה ומה משמר את זה עכשיו. לזה אני קורא השורש. כשאנחנו פותרים את הבעיה מהשורש, אנחנו עוקרים אותה לחלוטין וגורמים לכך שהיא לא תחזור בעתיד, גם לא בתחפושת של פוביה אחרת.

אחרי שהבנו מה השורש, אנחנו עוברים לשלב השני ובונים את הפתרון. איך עושים שינוי בכל המצב שלכם, במה שאתם מרגישים, במה שאתם חושבים ובהתנהגויות שמשמרות את הבעיה. ואז מגיע השלב השלישי, ההטמעה, כי לא מספיק להבין את הבעיה, צריך להטמיע את הפתרון בתוך החיים האישיים שלכם. בשביל זה אנחנו משתמשים בכלים שהכי מתאימים לכם. כלי הפינג פונג, שבו לומדים להחזיר למחשבה "אני נחנק" תשובה קצרה ומדויקת ברגע שהיא נזרקת, במקום להתווכח איתה עם פה מלא צמר גפן. סיבולת רגשית, אימון הדרגתי ביכולת להישאר עם תחושה לא נעימה, המנורה, הרעש, הידיים, בלי לקום, בדיוק כמו שבונים סיבולת בריצה, קילומטר אחרי קילומטר. פירוק מטרות, שהופך את "לסדר את הפה" לרצף של צעדים קטנים שאפשר לעשות ביום שלישי בבוקר. והתמדה, כי המוח לומד מחזרות ולא מתובנות, ומי שמתרגל ארבע פעמים בשבוע מתקדם פי כמה ממי שמתרגל רק בפגישה. כשמטמיעים את הפתרון ככה, הוא באמת נעקר מהשורש ולא חוזר.

מה לעשות ברגע שהכיסא נשען אחורה?

שלושה כלים לרגע עצמו. הם לא הטיפול, הם מה שמאפשר להישאר בכיסא מספיק זמן כדי שהמוח ילמד.

נשימת אף ארוכה

שאיפה דרך האף ארבע שניות, נשיפה דרך האף שש שניות. זה עובד גם עם פה פתוח, וזה מוכיח למוח בזמן אמת שאתם נושמים מצוין.

הרפיית ידיים וכתפיים

שימו לב לידיים על המשענות. שחררו אותן בכוונה, הורידו כתפיים. הגוף מדווח למוח, וידיים רפויות מדווחות שאין סכנה.

תיוג ומסגור זמן

משפט אחד, "זה פחד, לא סכנה. עוד עשר דקות אני בחוץ". חרדה שונאת זמן מוגדר, ורוב הטיפולים קצרים בהרבה ממה שהיא מציירת.

והכלל שהכי קשה לקיים. אל תקומו ברגע השיא. אם אתם חייבים לעצור, השתמשו בסימן היד, חכו שהגל יתחיל לרדת, ואז המשיכו. ההבדל בין שתי הפעולות הוא ההבדל בין מוח שלמד שהקימה הצילה אתכם למוח שלמד שאתם יכולים להחזיק.

מה אני רוצה שתיקחו מכאן

אתם לא ילדותיים ואתם לא לבד. פחד מרופא שיניים הוא פוביה אמיתית, עם מנגנון ברור ועם טיפול שעובד, ורוב הבושה שלכם שייכת לרופא אחד מלפני שלושים שנה, לא לכם. ראיתי איש הייטק שלא היה במרפאה מאז הצבא שולח לי תמונה מהכיסא, עם אגודל למעלה וצמר גפן בפה, וראיתי אישה שלקחה כדור הרגעה לכל ניקוי אבנית מגיעה לטיפול שורש עם קפה ביד. הפחד לא מגדיר אתכם, והוא בטוח לא צריך להגדיר את החיוך שלכם.

אם קראתם עד כאן וזיהיתם את עצמכם, זה הזמן לבדוק התאמה לתהליך. בקליניקות שלנו בשרון, במרכז ובגוש דן אנחנו מתחילים במיפוי שורש הבעיה ובונים סולם אישי כבר מהפגישה הראשונה, ובמידת הצורך מתאמים אותו עם רופא השיניים שלכם.

אפשר להתקשר 077-8050570, להשאיר פרטים בעמוד צרו קשר, או לקרוא עוד על הגישה שלי ועל טיפול בחרדה. ואם מה שמפחיד אתכם במרפאה הוא בעיקר המחט, כתבתי מדריך נפרד על פחד ממחטים ומזרקים. הכיסא הזה לא הולך לשום מקום. השאלה היא רק מתי אתם יושבים בו בלי לאחוז במשענות.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין חרדת שיניים לדנטופוביה?

חרדת שיניים היא מתח וחשש לפני טיפול, שרוב האנשים מכירים ושלא מונע מהם להגיע. דנטופוביה היא פחד עז שמוביל לדחייה חוזרת של טיפולים, להימנעות מלאה מהמרפאה במשך שנים, או להגעה תוך מצוקה קשה שפוגעת בשינה ובתפקוד ימים לפני התור.

האם הרדמה מלאה או גז צחוק פותרים את הפחד מרופא שיניים?

הם פותרים את הטיפול הנוכחי, לא את הפחד. הרדמה מנמיכה את החרדה, אבל לא מלמדת את המוח שהכיסא נסבל, ולכן הפחד מחכה בשלמותו לטיפול הבא. בשלב ראשון, כשיש טיפול דחוף, זה כלי לגיטימי, ובלבד שבמקביל עובדים על הפוביה עצמה.

כמה זמן לוקח טיפול בפחד מרופא שיניים?

פחד מרופא שיניים ממוקד נע לרוב בטווח של שמונה עד חמישה עשר מפגשים כשמתרגלים ברצינות בין הפגישות, וחלק מהשלבים מתואמים עם רופא השיניים. מה שקובע את הקצב הוא תדירות התרגול והנכונות לוותר בהדרגה על התנהגויות הביטחון, לא מספר הפגישות.

אני מתבייש במצב הפה שלי. איך מתחילים בכלל?

הבושה היא חלק מהפוביה, לא סיבה לדחות אותה. רופאי שיניים רואים כל יום פיות שהוזנחו שנים, ורובם מעדיפים מטופל שהגיע על מטופל שנעלם. בטיפול עובדים גם על הבושה עצמה, ובשלב הראשון במרפאה אפשר לתאם ביקור היכרות בלי בדיקה בכלל.

האם אפשר לטפל בפחד מרופא שיניים אצל ילדים?

כן, והעקרונות זהים, רק האריזה שונה. עם ילדים עובדים דרך משחק, ביקורי היכרות קצרים, שפה פשוטה ושליטה מוסכמת, כמו סימן יד לעצירה. ההורים הם חלק מהתכנית, כי הרגעה שמזינה הימנעות, למשל ביטול התור "כי הוא פחד", היא בדיוק מה שמחזק את הפוביה.

מרגישים שהגיע הזמן לקבוע את התור הזה?

אם הפחד מרופא שיניים מתחיל לקבוע לכם מה יש בפה ואיך אתם מחייכים, אפשר להתחיל לשנות את זה בשיחה אחת פשוטה.

חייגו אלינו · 077-8050570

אורי פוקס, מייסד ומנהל מרכז בטיפול

על הכותב

אורי פוקס, מייסד ומנהל מרכז "בטיפול". אורי מלווה כבר למעלה מ-15 שנה אנשים שמתמודדים עם חרדה, דיכאון, התקפי פאניקה, OCD וביטחון עצמי נמוך, ופיתח שיטת טיפול רגשית ממוקדת ויסודית שמטפלת בשורש הבעיה ולא רק בתסמינים.

0/5 (0 Reviews)
תוכן עניינים
אהבתם את המאמר? שתפו..
אורי פוקס - טיפול בחרדות

רוצים לדבר איתנו?
077-8050570
[email protected]
אחד העם 21, הרצליה
אזורי שירות: חיפה, נתניה, הרצליה, תל אביב, יהוד, כפ"ס, ראשל"צ.

הגעת עד לכאן ועכשיו נשאר רק לעשות את הצעד. אנחנו כאן כדי לעזור לך להיפרד מהחרדות והדיכאון אחת ולתמיד.
רוצה לשמוע עוד?
1
Call Now Button
מאמרים אחרונים